ארן היקרה כל כך,
עזרת לאנשים שכולם מפחדים וחוששים מהם, נתת להם תקווה גשר לשינוי ויצרת עבורם מרחב בטוח יותר. במקום הכי מוגן, בבית של אמא, אחרי שביטלת את החופשה בצפון כדי לעזור לה, נרצחת בדם קר.

​

ראיתי אותך בשנתיים האחרונות פורחת, נתת יד וכתף לאין ספור אנשים, מהמוחלשים ביותר במדינה שלנו, האמנת בהם ונתת להם תקווה. ראית את הטוב שלהם, כאשר אף אחד אחר לא ראה, אפילו אני.

נלחמת כמו לביאה כדי לאפשר להם הזדמנות שנייה, ואת לא קיבלת את ההזדמנות הזו. 

​

הדלת במשרד לא תיפתח יותר כשאת עם משקפי שמש וקפה, לא נסע יחד מהנגב לגליל לבתי כלא ולהסביר לצוות ולאסירים איך לא לחזור לשם. לא תלכי לביטוח לאומי ותצעקי עליהם שהם לא יודעים את העבודה שלהם. 

לא תראי את תוצאות התהליכים המדהימים שהתחלנו ביחד, אבל את זרעי האמונה שהיו שהיו בך, זרעת אצל מאות אנשים בדרך והם יעבירו אותם הלאה. 

​

אני כבר מתגעגע לקבל שיחת טלפון ממך על עוד מקרה לא הגיוני בעליל שהבירוקרטיה הישראלית יצרה, על מקרים אבודים שמגיעים אלינו ואיך את הולכת לעשות הכל בשביל לעזור לאדם הזה ולא משה מה. 

 

השארת חור ענק בלבי ואצל רבים, הכאב חד ולא מרפה. 

לפיד התקווה שהפצת יישאר אצל כולנו, ואנחנו נעביר אותו הלאה.

באהבה וגעגוע